פסק-דין בתיק ת"א 12424-07

1.         התובעים הינם בני זוג, תושבי הישוב בוסתן הגליל (להלן "הישוב"), הנמצא בתחום שיפוטה של המועצה האזורית מטה אשר, שהיא נתבעת מס' 3 (להלן "המועצה"). 

            נתבע מס' 1 הינו וועד מקומי המנהל את ענייניו של הישוב (להלן "הוועד המקומי").

נתבע מס' 2 מר יאיר בן ענת שימש כיו"ר הוועד המקומי בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן "מר בן ענת"), ונתבע מס' 4 מר יהודה שביט, שימש כראש המועצה בתקופה הרלוונטית לתביעה (להלן "מר שביט").

2.         בין השנים 2005-1999 הוסמך הועד המקומי על ידי המועצה לגבות את מיסי הארנונה המגיעים למועצה מתושבי הישוב, ולשם כך הואצלו לו סמכויות גבייה מנהליים לגביית החובות הנ"ל.

3.         בשנת 2005 החל הוועד המקומי לגבות מהתושבים אגרות המכונות אגרת "חינוך תרבות ופנאי" ואגרת "חזות היישוב/תחזוקה".

התובעים יחד עם אחרים הגישו עתירה מנהלית כנגד הוועד המקומי והמועצה, ובה העלו טענות כנגד חוקיות האגרות הנ"ל.

ביום 19.1.2006 קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה את העתירה וביטל את האגרות הנ"ל (עת"מ 1390/05). ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט העליון, נדחה ביום 18.6.2007 בהסכמה, בהמלצת בית המשפט.

4.         ביום 20.6.2007 הגיעו מעקלים לביתם של התובעים וביצעו עיקול והוצאה של מיטלטלין בשם הוועד המקומי, כמפורט בדו"ח העיקול שצורף כנספח כ"ב לכתב התביעה.

            לטענת התובעים, העיקול בוצע שלא כדין וממניעי נקמנות וקנטרנות מצידם של ה"ה בן ענת ושביט, בתגובה למאבק המשפטי שניהלו התובעים כנגד הוועד המקומי והמועצה כמתואר לעיל.

5.         בנוסף, ביום 27.2.2006, היינו בסמוך לאחר מתן פסק הדין של הערכאה הראשונה בעתירה המנהלית, פורסמה בגליון של "קו למושב" כתבה שלגביה נתבקשה תגובתם של ה"ה בן ענת ושביט לפסק הדין.

תגובתו של מר שביט צוטטה תחת הכותרת "מודים" לאפרתי (המרכאות במקור, הערה שלי, כ, ג') ובה נכתב "תושבי המועצה שלהם בתים גדולים 'מודים' לאפרתי שבשל מהלכיו ישלמו עכשיו ארנונה מוגדלת... ". תגובתו של מר בן ענת צוטטה תחת הכותרת "ועד בית", ובה נכתב בין היתר כדלקמן " .... במהלך המשפט דווקא הסכמנו לפשרה, אבל לא יכולנו לקבל את הדרישה האולטימטיבית שאני אתפטר ושיחזירו לאפרתי כספים שלא מגיעים לו" (הכתבות צורפו כנספח כ"ז לכתב התביעה).

6.         הליך העיקול המתואר לעיל ופרסום הכתבה הנ"ל הם העומדים במרכז הדיון בתביעה דנן, שכן לטענת התובעים, הליך העיקול ננקט בזדון, שלא כדין, ומתוך מטרה לפגוע בשמם הטוב ולהשפילם בפני תושבי הישוב, וזאת בדומה לתגובותיהם של ה"ה בן ענת ושביט שצוטטו לעיל, שאף הם מהווים לשיטתם הוצאת לשון הרע נגדם. משכך הם עתרו לחייב את הנתבעים לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם עקב כך, בגובה הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7א (ג) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן "החוק"), והעמידו את תביעתם על סך של 288,346 ש"ח.

7.         הנתבעים הכחישו מכל וכל את טענות התובעים, וטענו כי העיקול בוצע כדין ונועד לגביית חובות ארנונה שצברו התובעים במשך שנים, שאין בינן לבין האגרות שבוטלו ו/או ההליך מנהלי שננקט ולא כלום. לעניין הכתבות, טענו הנתבעים כי אין בתגובות שצוטטו לעיל משום הוצאת לשון הרע על פי החוק, וכי לחילופין, פרסומים אלה חוסים תחת ההגנות הקבועות בסעיפים 13(9), 14, 15(1), 15(2), 15(4) ו-15(5) לחוק.

8.         כאן המקום לציין כי מעיון בכתב התביעה שהשתרע על פני 15 עמודים, וכלל לא פחות מ-87 סעיפים, לא ניתן היה לעמוד בבירור על מהות הטענות המועלות על ידי התובעים בהתייחס להליך העיקול, ובמסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, הובהר על ידי ב"כ התובעים כי הטענה בדבר אי חוקיות העיקול מתייחסת לסכומים שנגבו ביתר על ידי הוועד המקומי מאת התובעים, על פי הנטען. בנוסף, דומה כי נעשתה ערבוביה בטענות התובעים בין האגרות שבוטלו לבין חובות אחרים שבגינן ננקט הליך העיקול כנגד התובעים, וטענותיהם בהקשר זה עטו בערפל כפי שיתואר בהמשך.

9.         הצדדים הופנו בהסכמה להליך של גישור, אולם לצערי, הליך זה לא צלח ומכאן הצורך במתן פסק דין.

10.        העדויות

מטעם התובעים העידו התובעים בעצמם, ושני חברי הוועד המקומי בתקופה הרלוונטית לתביעה, מר איתן אדלר וגב' אביבה גיטליס.

מטעם הנתבעים העידו מר שמעון אהרונסון ששימש כמנהל הארנונה במועצה בתקופה הרלוונטית לתביעה, ומר בן ענת ששימש כאמור יו"ר הוועד המקומי בין השנים 2007-1997.

11.        בטרם אדון בטענות הצדדים אציין כי במהלך שמיעת העדויות התגלה קיומו של מטען רגשי כבד מצד התובע כנגד הנתבעים בכלל, וה"ה בן ענת ושביט בפרט. התובע חזר וטען כי הליך העיקול ופרסום הכתבה הם פרי החלטתם של ה"ה בן ענת ושביט אשר גמרו בדעתם לנקום בו ולהתנכל לו בעקבות המאבק המשפטי שניהל נגדם, וכי הם ראו בו "יריב אישי שלהם" כדבריו ו"סימנו" אותו והחלו להתעמר בו כטענתו, והליך העיקול נשוא ענייננו אינו אלא שרשרת אחת במסכת ההתנכלויות שמהן הוא סבל לטענתו.